למילה "טנטרה" יש קארמה מורכבת בעולם המודרני: יש מי שחושב על סקס, יש מי שחושב על קורסים אזוטריים, ויש מי שחושב על טקסים מוזרים מאוד.
במהותה, הטנטרה פשוטה ועמוקה הרבה יותר: היא מלמדת לתפוס את האלוהי באמצעות כל חושינו.
שלושת ערוצי התפיסה של האלוהי
בגישה הקלאסית מבחינים בין שלושה ערוצים מרכזיים:
- ינטרה — ערוץ חזותי, סמלים וצורות קדושים (מנדלות, גיאומטריה, תמונות).
- מנטרה — ערוץ שמיעתי, צלילים ורטט קדושים (ממנטרות קלאסיות ועד לחישה פשוטה בתפילה).
- טנטרה — ערוץ קינסטטי, הגוף, הנשימה, התחושות כפתח אל האלוהי.
הרעיון פשוט ונוקב:
אלוהים אינו נמצא אי שם רחוק.
הוא נשמע בנשימתך, זוהר בתחושות העור, נע בכל תנועה.
כל תחושה היא תפילה
השקפת החיים הטנטרית:
- מגע — לא רק מישוש, אלא מגע בין נשמות;
- נשימה — לא רק חילוף גזים, אלא חילוף מתמיד עם האלוהי;
- הנאה — לא מטרה, אלא גשר להרחבת המודעות וההכרת תודה.
זה דורש בגרות, כי מאוד קל להפוך את הטנטרה לתירוץ לרצונות בנאליים.
טנטרה אמיתית היא כאשר עם העלייה ברגישות עולה גם הכבוד: לעצמך, לבן הזוג, לחיים.
טנטרה כדרך להרחבת כוח החיים
הטנטרה אינה מתנגדת לגוף, לרגשות ולהנאה — היא מתנגדת לחוסר מודעות.
היא אומרת:
"קח את גופך, נשימתך, תשוקותיך —
והפוך אותם לדרך לאהבה ונוכחות גדולות יותר".
כל נשימה יכולה להפוך למנטרה.
כל חיבוק הוא ינטרה, שבה מתגלה האור.
כל תחושה היא סיבה לא לברוח מהחיים, אלא להיכנס אליהם עמוק יותר ובמודעות רבה יותר.
